מסע לפולין

פולין ממעוף הציפור. יפה היא, ארץ מישורית ורחבה. שדות רבים פרושים בה, והמראה כעוצר נשימה. ואתה כמבין את היהודים שגרו בה אלפיים שנה. אך שמנסים לחשוב מה ארע בארץ זו לפני כ50 שנה הארץ כמתעוררת וצועקת ארץ אוכלת יושביה אני. ואין הארץ אוכלת יושביה, אלא היושבים בה ומסביבה אכלו יושביה הם. כיערוה והכתימוה בדם. בדם אינסופי שעולה ומבצבץ מהארץ. תמהני למה אני קורא לפולין ארץ. ארץ יש אחת והיא ישראל. פולין אינה ארץ, לפני 50 שנה איבדה את זכותה להיקרות ארץ. פולין היא משהו לא מוגדר. היא סימן שאלה. היא משהו שאנו מנסים למחוק אך צץ ועולה כל יום זיכרון ושואה. פולין היא השורשים הגזע שנגדע. העץ הוא בארץ, בארץ ישראל.