בס"ד, ערב יום הזיכרון תש"ע

דברי האם חגית בעצרת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל תש"ע

תדע כל אם עבריה – שמסרה את גורל חיי בנה לידי מפקדים הראויים לכך

יודעת כל אם שכולה – שבנה היה המפקד הנערץ שקרא לחייליו "הסתער קדימה" ויותר לא ישוב לאמא. אמו יודעת באחריות שפיקודיו ימשיכו בדרכו ומזה שואבת את כוחותיה.

תדע כל אם עבריה – "בעצב תלדי בנים". רש"י במקור מסביר: "הריון-לידה וגידול".

יודעת כל אם שכולה – שהעצב מתחיל אחרי הגידול בגיל עשרים...עשרים ושבע, ונמשך עד מאה ועשרים.

תדע כל אם עבריה – שכשיוצא תינוק לאוויר העולם מתברכת האם: "שתזכי לגדלו לתורה, לחופה ולמעשים טובים"

יודעת כל אם שכולה – שלא מוכן מאליו הוא, להובילו לחופה. לעתים מגיעים רק כמעט...כמו משה שראה את הארץ אך לא זכה להיכנס אליה.

תדע כל אם עבירה – שישוב במרומים הוא הגוזר וחותם לכל אחד מאיתנו את השנים.

יודעת כל אם שכולה – להודות על עשרים ושבע שנות מתנה אין משנה אם חתמה או לא ליתר הילדים. מה שחשוב היא העשייה בשנות החיים.

תדע כל אם עבריה – "כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול". ישנו גם הבן החמישי שיותר לא ישאל, אך בזכותו עם ישראל ומדינת ישראל עומדים וקיימים.

יודעת כל אם שכולה – שיום הזיכרון אינו מיועד לה. את יום הזיכרון חווה היא יום יום, שעה שעה, רגע רגע.

תדע כל אם עבריה – ששולחת את בניה להגן על הארץ האהובה, שבאומץ רודף הוא אחרי מחבלים, שבמסירות מגן על ישובים ומתפללת שיחזור בריא ושלם.

יודעת כל אם שכולה – כי בנה לא ישוב בחזרה.

תדע כל אם עבריה – שכשתשמע דפיקה בדלת, יהיה זה בנה החוזר הביתה וקורא: "אין לנו ארץ אחרת!" ואולי חס ושלם תהיה הדפיקה האחרת...כן זה המחיר לשלם על החיים בארץ.

יודעת ומתפללת כל אם שקולה – דפיקה אחת בדלת היא מעל ומעבר! ריבון העולם! אל תנסה אף משפחה בדפיקה נוספת!
ואנו כאן מבטיחים, לפחות להשתדל, לעשות מעשים טובים.
ממך מבקשים: "זרז את תחיית המתים!"