בניה,
אנו מציינים היום שבע שנים למלחמת לבנון השניה, שבע שנים לנפילתך.
עברנו יחד כברת דרך, נפגשנו בצמתים שונים במהלך השנים ותמיד נתפסת על ידי כקצין מבריק, רציני ומקצועני, שחקן נשמה וחבר לנשק ולנפש.
אני פוקד היום את קברך, מקום מנוחתך מאז אותו יום שחור, והפעם כמפקד גדוד 46 "שלח". אין לי מילים לתאר בפניך את ההתרגשות ותחושת ההחמצה שעולה מתוך הידיעה הודאית והמוחלטת של המקום אליו לבטח היית אתה מגיע בשרשרת הפיקוד ובחיל השריון בפרט.
בניה, אחריות רבה מוטלת על כתפיו של מפקד בשגרה ובחרום (מי כמוך יודע) האחריות והדבקות במשימה שבך הם שהביאו אותך לחלץ פצועים תחת אש, בידיעה ברורה של סיכון ממשי לחייך ולחיי פקודיך. ראיתי זאת אצלך באופן אישי במהלך המלחמה כאשר נפגשנו מספר פעמים. חייכנו, התחבקנו ומיד המשכנו לעשות את המוטל עלינו. ואתה בניה הובלת את "כוח בניה" תוך אמונה אמיתית וטהורה שאין אופציה אחרת ואמונה זו היא שדבקה בצוות אותו הובלת.
על הלכידות, המסירות, הנחישות והערכים בהם דבקת הפכת לכוח. "כוח בניה" הוא למעשה "רוח בניה" כוח שכולו טמון בעוצמה הרוחנית שבו.
הכוח שלך בניה, ממשיך להוות עבורי מצפן ומורשתך תמשיך להיות מוטמעת בקרב מפקדי וחיילי הגדוד.
חגית ושמעון ומשפחת ריין היקרים, הפכתם עם השנים לחלק בלתי נפרד מגדוד 46. אנו נמשיך, נעמיק ונחזק קשר זה לעד למען ובזכות בניה.
יהי זכרו של בניה ברוך

אוהד מאור, סא"ל
מג"ד 46 "שלח"