מכתב מאמא לבניה - אייר תשס"ג

בניה שלי,

אני יושבת בחדרך ומנסה לכתוב את המכתב הזה, כדי לספר לך מה התרחש כאן למטה מאז אותו הלילה הנורא עבורנו, בו החזרת את נשמתך היקרה כל-כך לריבון העולם.

על הכאב הצורב, על הדמעות שאינן מתייבשות, על הצער והקושי מיותר לכתוב כי אתה ממילא יודע אז אני בוחרת לתאר לך את הרגעים שהיו בהם קורטוב-נחמה.

באותו מוצאי-שבת מר כשהגיעו להודיע שעולמנו חרב עלינו, מורשה אחותך האהובה, הותקפה צירי-לידה וילדה בשעה-טובה בן.

קמנו מהשבעה והכנסנו את אחיינך בבריתו של אברהם אבינו ושמו בישראל: בניה אורי. כן בן שלי, דמים בדמים נגעו.

ב"שלושים" - שבנו מ"גילוי המצבה" כדי לקיים את מצוות "פדיון הבן" כנהוג על מגש הכסף. לא על "מגש הכסף" של נתן אלתרמן...

כעבור ימים ספורים, ביום שישי - בת-אל אחותך היקרה, התארסה עם בנג'י-בנימין בחור כארז אותו זכית להכירו.

חודשיים מאוחר יותר הם נישאו כשאתה שם. כמונו כל אורח ואורח הרגיש בך. רקמנו "חופה" לעילוי נשמתך ובה הכיתוב" "עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים". על הגביע בו קודש הזוג חרוט שמך "בניה". גביע שקיבלת בהגיעך למצוות, אותו מצאתי בחדרך. בין קהל המוזמנים נכחו הורי צוות הטנק שלך, הורי "כוח בניה". בשמחתנו המהולה בעצב השתתפו משפחות שכולות נוספות, חיילים שלך, מפקדים וחברים. תודה בניה שעזרת לי לשמוח. מה התמיהה? "כוח בניה".

בחנוכה - מתנ"ס קרני-שומרון ארגן "מרוץ הלפיד" לכבודך. לכבוד העלם שרץ "מרתון" כל ימי חייו. שרץ כדי להספיק לעזור. ב"מרתון" המרגש, המאורגן להפליא (כמו שאתה אוהב...) השתתפו חיילים רבים שלך, חבר'ה שלך מה"האקדמיה הצבאית" שכמוך השתתפו במרתון בפריז, ילדי בתי הספר בישוב, צעירים ומבוגרים, דתיים ולא דתיים, המכונים שמאלנים, המכונים ימנים מכל רחבי הארץ. כמו שתמיד ייחלת. אפרופו חבריך מה"אקדמיה הצבאית" – בועז, החבר עמו נסעת למרתון-פריז סיים קורס מ"פ והודיע לנו שהחליט לחתום לעוד מספר שנים, לכבודך ולזכותך.

בט"ו בשבט - קיימה תנועת "בני עקיבא" מחוז שרון-שומרון-צפון, את מצוות החג מצוות הנטיעה, לזכרך. את המפעל היפה הזה כינו: "נוטעים באמונה - לזכרו של רס"ן בניה". הנטיעות התקיימו בחורשת "אלפי מנשה" השכנה. באירוע השתתפו כ-ארבעת אלפים חניכים. כמעט שכחתי לספר לך... הועלית לדרגת רס"ן. כן, על אומץ לבך על הגבורה ומסירות הנפש. יותר מכך: בימים אלה ממש מוענק לך ולכל צוות "כוח בניה" - צל"ש.

בפורים - שלחנו מאות "משלוחי מנות" לחיילים. לשריונרים - איך לא? חוויה שהזכירה לכולנו את בניה הילד, רץ אתנו מידי פורים עם משלוחים לחיילים ולעולים החדשים. בפורים - חווינו שמחה נוספת. מוריה אחותך, כרעה ללדת. אבינועם הספיק להגיע מהצבא (לא דבר של מה-בכך, אתה יודע שסמג"ד ב"אגוז" לא תמיד מגיע לשבתות...) הוא היה אתה בחדר הלידה. מוריה מספרת שגם אתה היית איתה. היא בקשה שלא לקבל "אפידורל" כדי שבכל ציר וציר תאחז בך. תרגיש אותך. וכך היה. תודה בניה, על העזרה שהענקת לה. נו, איך לא? "כוח בניה". אחייניתך נקראת "אורה". יציאה מאפלה לאורה. גם לדוד ולימור שלנו נולדה "תחיה", ולעודד ויעל נולדה "אמונה". אם באחיינים עסקינן... לדוד ואליעד עשינו "חלקע"... איילת וציון חיברו שירים עליך, שרות אותך ומנחמות בתמימותן: "סבתא, אל תהיי עצובה תהיה תחיית המתים..."

אלישמע אחיך - התגייס בימים אלו לסיירת אגוז. כשקמנו מה"שבעה" עליך, הדבר הראשון שאמר לי: "אמא את יודעת שתצטרכו לחתום לי". תשובתי הייתה: "אם המשיח לא יבוא עד אז אחתום. מי כמוך יודע שמי שחותם הוא הקב"ה לא אנחנו. אנחנו רק מחנכים אתכם לתרום, לשרת ולעשות. רק שיתנו לכם להשתמש במה שאתם יודעים, כדי לנצח את האויב כי אין לנו ארץ אחרת". "אין לנו ארץ אחרת" הוא גם השיר ששרו לנו בבית "גיל" בית האוטיסטים שם ממשיכים החיילים שלך להתנדב בכל שבוע מהמקום שבו הפסקת.

אלישיב אחיך - סיים את שירותו הצבאי, הספיק לטייל בארץ ואף לשבור את הרגל ולעבור ניתוח... בפסח לפני כמה ימים התארס אלישיב עם יעל בחירת ליבו. יש לי תחושה מאד חזקה בניה, שאתה מסדר לנו שם את השמחות האלה... מנדנד את "כסא הכבוד" ודורש מהקדוש ברוך הוא: "שלח עוד שמחה ועוד שמחה כדי שהמשפחה לא תהיה עסוקה באובדן שלי". כמו שאני מכירה אותך, אתה דואג שהכאב יהיה מהול בשמחה ו"כוח בניה" כמו "כוח בניה" כשלוקח משימה, המשימה מצליחה... להזכירך - אמרת שהשנה נרקוד בשלוש חתונות. עם בת-אל רקדנו, עם אלישיב נרקוד בע"ה בקיץ זה אז אנא תתפלל שנזכה לרקוד גם עם כרמית חברתך.

חבריך מ"נתיב מאיר" הישיבה התיכונית בו למדת - הקימו את "קרן רעים לעידוד התנדבויות". מטרת הקרן ללוות את הפעילות ההתנדבותית (של תלמידי כיתות י'-י"א) והקרן על שמך ועל שם מתניה חברך ז"ל.
ב"אילן", ב"קו לחיים" ובמקומות הנוספים בהם התנדבת אתה.

שיעור החברים בו השתתפת, מתקיים בביתנו - בכל מפגש כזה לומדים על אחת ממידותיך. כך גם בישוב. בכל מוצאי-שבת בו מברכים את החודש, מתקיים שיעור לעילוי נשמתך כדי ללמוד ולהפנים עוד מידה ועוד מידה ממידותיך המופלאות.

צביקה דודך, התחיל לכתוב ספר-תורה לזכרך - בחרנו להתחיל את כתיבת הספר בחדר שלך. היה מרגש. המקום החזיר לי אותך יושב ללמוד תנ"ך מהיותך ילד רך בשנים, פותח ספרי-תורה ונביאים, לומד בעל פה, ניגש לחידונים וזוכה.

בימים אלו עובדים על בניית "מצפור" בגליל העליון - ה"מצפור" ישכון ליד הנקודה ממנה יצאת למשימה האחרונה במלחמה. מהמקום ניתן לראות את לבנון ואת נופי הגליל והגולן שכה אהבת. הפרוייקט גם מסמל את מטרת מלחמה זו והיא שעמדה לנגד עיניך במשך הלחימה הנועזת שלך: להשיב את השקט והשלווה לישובי הצפון. אלפי עצים באזור נשרפו וחשבנו שאתה כחובב טבע, כחובב טיולים וכמי שהארץ הזאת יקרה כל-כך לליבו תשמח עם פרוייקט שכזה.
בעיני יש למפעל זה משמעות נוספת: תחילת חיים וצמיחה חדשה. מההרס והחורבן לפרוח מחדש.

בניה הלב גדוש בך וקשה לסיים את המכתב. אנא דרוש מהקדוש-ברוך-הוא שימשיך לתת לנו כוח למשימות שעוד נכונו לנו, אמא.