הספד מפי האם-חגית

כששמענו לראשונה את הבשורה המרה, עלה במוחי סיפור אליהו ואלישע: "ויהי המה הולכים הלוךבניה, מתוק שלנו, לא אספיד אותך כי עדיין אינני קולטת ולא מסוגלת ואילו היית כאן לא היית מרשה לי לדבר עליך .
רק רציתי לספר על נסיעתנו האחרונה, לפני כ-3 שבועות לקחתי אותך ביום ראשון בבוקר למלחמה. בד"כ לא הסכמת שאקח אותך, חס וחלילה לא להטריח אף אחד, אך הפעם חרגת ממנהגך ואני כמובן שמחתי שזכיתי לקחת אותך למלחמה, אפילו אמרת לי עם החיוך שלך "אח, איזה אמא יש לי, לוקחת אותי למלחמה,אני גאה בך". הרגשתי שאתה יוצא למלחמה בשמחה, חדור מוטיבציה וגאווה רוצה לתרום, יודע לקראת מה אתה הולך, נסכת בטחון שאנחנו ננצח אותם, ניכנס בהם כהגדרתך. "מרכבה 4 " אמרת לי בגאווה "אין יותר טוב ממנה" [מסתבר שזה לא בדיוק כך]. הרגשתי באמת הרגשה מיוחדת שאני לוקחת אותך למלחמת מצוה, למלחמה על הבית, המדינה, קיומה וכבודה, המלחמה הזו של להיות או לחדול ואנחנו הרי בחרנו להיות כאן ולבנות.
בניה שלי, לפני שיצאתי מהאוטו התכופפת אליי באצילות ובעדינות ונתת לי נשיקה , יצאת מהאוטו ובאת לצד השני ונישקת אותי שוב. מי שמכיר את בניה יודע שהוא לא נותן נשיקות, אמא זו שנותנת נשיקות והוא, אין לו ברירה, מחזיר מתוך כיבוד הורים. שאלתי אותו: "בניה,שתי נשיקות נתת לי, מה קורה?" וגרוני התמלא בדמעות. אמרת לי: " אמא, תשמרי על עצמך", נפנפת לשלום ונעלמת בבסיס. אני פרצתי בבכי בדרכי חזרה הביתה, משהו בתוכי אמר לי שזו הפגישה האחרונה, שזו הפרידה מבניה. נזכרתי באותה נסיעה, ביום בו התגייסת לבקו"ם לפני שבע וחצי שנים, גם אז בכיתי כמו אמא יהודיה. בניה,ניגשת אליי ואמרת: "אמא, מה קורה? מה זה?" ואמרתי: "בניה, אני שמחה ומאושרת שאתה מתגייס לצבא במדינת ישראל, אבל גם דואגת כי אני מכירה אותך, הכל אתה עושה מושלם, הכל אתה עושה עד הסוף", אמרת לי: "אמא, חינכתם אותנו בבית לתת את הכל ולפעמים הכל זה לתת את ה-כ-ל ותזכרי את זה".
כך שבע וחצי שנים אני שומרת את ה"ה-כ-ל" הזה בליבי חזק והיום אני מבינה למה התכוונת.
בניה, קשה לנו ויהיה קשה עוד יותר כי אנחנו נתגעגע עוד יותר, אבל לימדת אותנו תמיד להמשיך הלאה, לעשות עוד דברים, עוד מעשים טובים ועוד פרויקטים - אז אנחנו נמשיך. נמשיך בשמחות, הנה, אתמול מורשה שלנו ילדה בן, נכד לנו, ולך אחיין- הוי כמה אהבת את האחיינים שלך, עשית הכל למענם, ירדת על ארבע למענם – תרתי משמע.
בניה, נקום מהשבעה ונלך לברית מילה, נמשיך ונמשיך ונתפלל שהלוואי ויהיו מעתה רק שמחות.
ואתם חיילים יקרים של בניה, קצינים, מפקדים, גם אתם תמשיכו, תמשיכו בלחימה נגד החיזבאללה, תמשיכו בהגנה על המדינה שלנו, אל יישבר רוחכם, אנחנו איתכם, בניה ודאי היה מבקש שתמשיכו ביתר שאת.
לך כרמית אהובה, תודה וסליחה, סליחה שלא הצלחנו לשמור על בניה, במקום להוביל אתכם לחתונה, את איתנו בלוויה. כרמית,אנחנו מאמצים אותך בחום למשפחתנו, ביתנו-ביתך ונתפלל שבעזרת ה' תזמיני אותנו לשמחות.
אבינועם חתננו היקר, אנו יודעים שהיה קשה לך להיות בבית כשנודעה הבשורה, אם היו שואלים את בניה מי הוא היה רוצה שיבשר זאת, בטוחנו, שהיה רוצה שאתה תעשה זאת – אז אבינועם, סליחה ותודה.
לכם חברים יקרים שלי, משפחות שכולות , חברותי האלמנות והאלמנים, אני גאה כבר שנים להיות איתכם במשפחתכם, עכשיו מסתבר שנהיה משפחה עם קרבת דם.
בניה היה מאוד גאה לומר: "החברות הכי טובות של אמא שלי הם האלמנות והמשפחות השכולות". סליחה משפחות יקרות שאני מוסיפה צער על כאבכם, לא לכך התכוונתי, רציתי רק לעזור לכם בשעות קשות ולשמח אתכם בשמחות, אבל זו לא בחירה שלנו ועכשיו אנחנו עמוק בפנים.
בניה, הלילה לא הצלחתי לישון, כמו הרבה לילות בשבועות האחרונים, נכנסתי לחדר שלך ישבתי שם, ספגתי אותך, את הריח של הבגדים, של הטנק, של השריון, רציתי לחבק אותך ולנשק אותך כמו תמיד. בניה, מצאתי שם המון דברים שעוד יסופר עליהם אבל רציתי רק לומר לך שוב כמה אנחנו גאים בך, במעשיך, בדרך שבחרת ובדרך בה נלחמת ונפלת על קידוש ה' למען כולנו. אני רוצה לסיים בקטע מתפילה שמצאתי הלילה בארנק ישן מימי התיכון, בנתיב מאיר-

" יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו,
שתבטל מלחמות ושפיכות דמים מן העולם
ותמשיך שלום גדול ונפלא בעולם
ולא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה,
רק יכירו וידעו כל יושבי תבל האמת לאמתו,
אשר לא באנו לזה העולם
בשביל ריב ומחלוקת חס ושלום
ולא בשביל שנאה או קנאה
וקנטור ושפיכות דמים חס ושלום,
רק באנו לעולם כדי להכיר
ולדעת אותך יתברך"

בניה, מתגעגעים ורוצים אותך כאן כל המשפחה, אבא, אמא, הראל, ציפי, מוריה, אבינועם, מורשה, יהודה, אלישיב, בת-אל, אלישמע, דובי והאחיינים החביבים שלך איילת, ציון,דוד,אליעד, אוריה והנכד שנולד אתמול.